זאב עמר נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ  4670/08

בפני:  
 כבוד הנשיאה ד' ביניש
 
המערערים:
 1. זאב עמר
 2. יוסף עבוד

 נ  ג  ד
                    

המשיבה:
 מדינת ישראל
 
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון-לציון(השופטת  ע' וינברג-נוטוביץ),  מיום  18.5.2008,  שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 1107/06
                                       

תאריך הישיבה:                     ד' בתמוז התשס"ח (7.7.2008)
בשם המערער 1:                     בעצמו
בשם המערער 2:                     בעצמו
בשם המשיבה:                       עו"ד ג'ויה שפירא

פסק-דין

          לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 18.5.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 1107/06.

1.       ביום 25.1.2006, הוגש לבית משפט השלום בראשון לציון (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) כתב אישום נגד המערערים בגין מספר עבירות של הפרת הוראה חוקית על פי סעיף 287(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי הנטען בכתב האישום, הפרו המערערים, בהזדמנויות שונות, את צו בית המשפט שנתן בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בתיק א 31507/03, ולפיו נאסר על המערערים לערוך כל פעילות שיווקית או עסקית במקום עסקו של המתלונן באותו תיק, עימו היו מצויים המערערים בסכסוך על רקע עסקי. המערער 1 הואשם בחמש הפרות של צו זה, והמערער 2 הואשם בהפרה אחת.

          ביום 30.3.2008, הגישו המערערים בקשה לפסילת השופט. בבקשתם, טענו המערערים, כי בית המשפט כבר גיבש דעה בדבר תוצאת ההליך בעניינם – וזאת בעקבות העובדה שדן בעבר בתיק תפ 3573/05, בו הואשמו שני נאשמים אחרים, בגין מעשים הקשורים באותה פרשה נשוא כתב האישום בעניינם של המערערים. המערערים הדגישו בטיעוניהם כי שני התיקים עוסקים באותו סכסוך, כי הנאשמים בתיק הקודם צפויים להעיד במסגרת הדיון בעניינם של המערערים, וכי אחד מאותם שני נאשמים הוא אחיו של אחד המערערים בהליך הנוכחי. נוכח עובדות אלה, טענו המערערים, כי על בית המשפט לפסול עצמו מהמשך הדיון בעניינם. יצוין, כי יחד עם בקשת הפסלות הגישו המערערים לבית המשפט שלוש בקשות נוספות: בקשה לשחרור הסנגורים שמונו להם, בקשה להפרדת אישומים, ובקשה בטענת "כבר זוכיתי" בשל הליכים שננקטו נגדם לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בגין אותן הפרות של הצו השיפוטי נשוא כתב האישום בעניינם. כל הבקשות נקבעו לדיון באותו מועד, יחד עם שמיעת ההוכחות בתיק.

ביום 18.5.2008, ולאחר שהוסדר עניין ייצוגם של המערערים בעקבות בקשתם לשחרר מייצוג את הסנגורים שמונו להם, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו, ציין בית המשפט, כי עניינו של הנאשם הראשון בתיק תפ 3573/05 נסתיים בפני מותב אחר עוד בשלב ההקראה, וכי עניינו של הנאשם השני באותו תיק, אחיו של אחד המערערים בהליך הנוכחי, נסתיים בהסדר טיעון, כאשר למותב לא היה צורך לקבוע כל ממצאי מהימנות בעניינו. לפיכך, קבע בית המשפט כי בהליך שהתנהל בפניו בתיק תפ 3573/05, לא היה דבר שעשוי היה להשפיע עליו בצורה שלא תאפשר לו לנהל את ההליך הנמצא כעת בפניו בדעה פתוחה, ועל כן אין טענת המערערים מקימה כל עילה לפסילת שופט. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

2.       בערעורם, חוזרים המערערים על טענתם בדבר נעילת דעתו של בית המשפט, בעקבות עיסוקו בתיק תפ 3573/05, שעניינו אותו סכסוך עסקי העומד ברקע כתב האישום שהוגש נגד המערערים. כמו כן, טוענים המערערים, כי העובדה שבית המשפט קבע את הדיון בטענתם של "כבר זוכיתי" יחד עם ישיבת ההוכחות, אף היא מלמדת כי דעתו של בית המשפט ננעלה – שהרי לו הייתה מתקבלת טענתם המקדמית, הרי שלא היה כלל צורך בישיבת הוכחות. מכך, מבקשים המערערים להסיק, כי בית המשפט החליט מראש, עוד בטרם שמע את טענתם, שדינה להידחות. בנוסף, מעלים המערערים טענות שונות בדבר החלטת בית המשפט שלא לשחרר מייצוג את הסנגורים שמונו להם. המערערים טוענים שהעובדה שבית המשפט דחה את בקשתם זו מהווה פגיעה קשה בזכויותיהם הדיוניות, וביכולתם לנהל את הגנתם. כמו כן, מלינים המערערים על כך שבית המשפט הכריע בעניין זה בטרם הכריע בבקשת הפסלות, וטוענים, שעל פי הדין, צריכה הייתה טענת הפסלות להידון ראשונה, מיד כשנטענה.

מנגד, טוענת המדינה, שטענותיהם של המערערים אינן מגלות כל עילת פסלות, ושהעובדה שמותב מסוים דן בעבר בעניינו של נאשם או בעניין הנוגע אליו, אין בה, כשלעצמה, כדי להקים עילה לפסילת שופט. כמו כן, מציינת המדינה, כי טענת הפסלות של המערערים הועלתה תוך שיהוי ניכר, כאשר המותב נקבע כבר ביום 9.12.2007, ואילו הבקשה הוגשה, כאמור, רק ביום 1.4.2008.

3.       דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי אין בעובדה ששופט דן בהליך קודם הנוגע לאותה פרשה, כדי להוות, כשלעצמה, עילת פסילה, אלא יש לבחון בכל מקרה לגופו אם נוצר חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 6545/02 גמליאל נ' ראש עיריית הרצליה (לא פורסם, 22.12.2002); 99/03 מקט ספורט (בית ג'אן) (1994) נ' כהן (לא פורסם, 27.1.2003); 5107/03 יוסף עדאס ובניו חברה לבניין ופיתוח (1992) בע"מ נ' דורנט (1191) ישראל בע"מ (לא פורסם, 1.7.2003); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 265-269 (2006)). העובדה כי בית המשפט הכריע בעבר בעניינו של נאשם אחר באותה פרשה עובדתית, וודאי אינה פוסלת אותו מלדון בעניינם של המערערים במסגרת ההליך הנוכחי. כך בדרך כלל, וכך בנסיבות העניין, במיוחד נוכח העובדה שההליך הקודם בו דן בית המשפט הסתיים בהסדר טיעון, ומבלי שבית המשפט נצרך להכריע בעניין לגופם של דברים.

           גם טענותיהם הנוספות של המערערים לפסילת בית המשפט, דינן להידחות. טענות אלה נוגעות להתנהלותו הדיונית של בית המשפט. הלכה היא, שהחלטות דיוניות של בית המשפט יביאו לפסילתו רק במקרים חריגים וקיצוניים, כאשר מהחלטות אלה ניכר יחס שלילי כלפי הנאשם במידה כזו, עד שבית המשפט אינו מאפשר לו הליך הוגן (ראו: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 175 (2006), וההפניות שם). עניינם של המערערים איננו אחד מאותם מקרים חריגים, ומהחלטותיו של בית המשפט אין עולה כל יחס שלילי כלפי המערערים. העובדה שבית המשפט קבע את הדיון בטענתם המקדמית של המערערים לאותו מועד בו הייתה קבועה שמיעת ההוכחות בעניינם, אינה מלמדת על משוא פנים מצד בית המשפט. באותו אופן, גם הטענה בדבר דחיית הבקשה לשחרור מייצוג אינה מעלה חשש כזה. אדרבה, מהחלטתו זו של בית המשפט, ומנימוקיה, עולה כי בית המשפט נמנע מלשחרר את הסנגורים מייצוג, מתוך רצון לסייע למערערים ככל הניתן, ולאפשר להם הגנה יעילה ומקצועית. לגבי טענתם האחרונה של המערערים, יתכן, אמנם, שראוי היה שבית המשפט יכריע ראשית בבקשת הפסלות, טרם הכריע בבקשה לשחרור מייצוג. אלא, שמעובדות המקרה, כפי שהובאו בפנינו, אין זה ברור שבית המשפט יכול היה להכריע בבקשת הפסלות שהועלתה בפניו, בטרם הוסדר נושא ייצוגם של המערערים, באופן שבית המשפט יוכל לדעת מהן טענות הצדדים המועלות בפניו, ומהן עמדותיהם המדויקות הדורשות התייחסותו. על כל פנים, אין צורך להכריע בעניין זה לשם ההכרעה בטענת הפסלות שלפניי, וזאת מכיוון שמהחלטתו של בית המשפט, אין עולה חשש למשוא פנים מצד בית המשפט, ואף אין ללמוד ממנה כי ננעלה דעתו של בית המשפט בעניין שהוא נושא הדיון שלפניו. לפיכך, לא קמה עילה לפסילה של השופטת.

           אשר על כן, הערעור נדחה.

           ניתן היום, ט"ז באב התשס"ח (17.8.2008).